חי בהוראה | בבא מציעא

תורה מחדשת את מצוות השבת האבידה,
מהו כוחו של חידוש זה? כיצד עלינו לראות את קשר האדם לעולם החי והחפצים לאורו ?

כפתח לדיון ניתן לראות בתוך גדולי האחרונים מחלוקת רחבה, מה קושר מחבר ומנתק בין האדם לחפציו?
מהו המשקל של 'דעת' המאבד למול איבוד מוחזקותו ומנגד מהו המשקל של תפיסת המוצא!

בבוקר העיון הראשון פתחנו את נושא הדיון המרכזי- כיצד משפיעה מצוות השבת האבידה על תפיסת בעלות האדם על חפציו?

מצד אחד הרב ציון לוז פתח בבירור תפיסת הבעלות והקשר שלה למוחזקות. התחיל בגישה הראשונית בה נק' המבט אל עולם החפצים הינו שייכות ובעלות ולבסוף חשף את הגישה הרואה בבעלות האדם על החפצים שאבדו כדבר מחודש ולא פשוט.הרב הציג את חקירתו החולשת על מספר סוגיות שונות. דווקא דרך סוגיות כמו מעמד החפץ שאינו שווה פרוטה נגלה את הדעות העקרוניות מהגמרא לראשונים. כיצד נתייחס לחפצים המצויים בחוץ? האם מצוות השבת האבידה היא בעצם מצווה הבונה את נקודת המבט שלנו מחדש - קודם את תפיסת הבעלות ומתי היא מסתיימת ואח"כ את חובתנו לסייע לאדם 'למצוא את אבידתו'! הרב ציון במהלכו הלימודי האיר באור חזק את הגישה הרואה את נקודת המוצא ממבטו של המוצא, לא כל חפץ משוייך!.

‍
מצד שני הרב י"צ רימון, העצים את מקומה של 'הדעת' בהגדרת הבעלות ואף יותר מכך כינה אותה כנקודה המהותית בשל היותה רלוונטית לכלל סוגיות הש"ס. הרב חקר בין סוגיות הייאוש לסוגיות הבעלות וההכרזה כמרכיבים חשובים בגילוי דעת המאבד! נראה כי הוביל לכיוון הפוך מהרב לוז, דווקא נקודת מבטו של המאבד ובחינת 'הדעת' שלו כלפי החפץ הינה מרכז הסוגיא. בשיעורו שילב הרב בין התוכן לבין דרך הלימוד דרך מצגת המדגישה את נקודות העמקה.